לקח לי יומיים להתאושש, אבל הגיע הזמן לכתוב תגובה.
לצערכם, היא תהיה מפורטת כמו תמיד ותאלצו לקרוא הרבה
קודם כל וכפי שאמרו המגיבים הקודמים:
וואו אין ספק שזה היה וואו.
אז מה היה לנו כאן?
בלילה הראשון ישנו אצל ארז ביסוד המעלה (תודות רבות לארז ואני מקווה שלא השארנו יותר מידי בלגן...) ועל הבוקר קמנו בהתרגשות רבה ויצאנו לנקודת המפגש.
היום הראשון הוא יום קשה בכל מסע שהיה עד כה. מדובר על יום שמתחיל מאוד מוקדם, ולוקח אותנו מהצפון הרחוק ועד למרכז. כ- 240 ק"מ ביום אחד מתיש עם נסיעה כמעט בלתי פוסקת. הקבוצה עדיין לא היתה מגובשת על תנועה נכונה והניווט בצפון קשה ומתיש בפני עצמו וזה נותן אותותיו על ההתנהלות הקשה ולעיתים האיטית מאוד. היתה לי תקלה של שאקל קפיץ שנגזר ותוקן תוך כדי ארוחת הצהרים ואולי עוד תקלה או שתיים של רכבים אחרים שממש לא עיכבו אותנו. לבסוף הגענו בסביבות 21:00 לחורשים לנקודת הלינה, אבל בניגוד למסעות קודמים, עוד היה לנו זמן לשבת ולדבר עד 1 בלילה....
את היום השני התחלנו בסביבות 8 בבוקר לאחר ששי קפץ לתקן פנצ'ר וכולם התארגנו. עיקוף קטן באזור ראש העין (כי התכנון שם לא התאים לשינויים שמתבצעים שם בערך על בסיס יומי) ואנחנו ממשיכים. נוני עצר עם תקלה של הברקס האחורי, אבל למרות העיכוב אנחנו ממשיכים בדרך כמתוכנן. את נקודת הלינה אילתרנו בפאתי באר שבע כי כבר היה מאוחר מידי מכדי להגיע לנקודה המתוכננת שלא היתה רחוקה, אבל כולם כבר היו עייפים מנסיעה של יום שלם. בגלל העיכובים של המסלול המתוכנן ושינויים של הרגע האחרון גם הפעם הגענו מאוחר לנקודת הלינה. בדרך התפרקה לי תושבת האגזוז, אבל קשרתי אותה עם חוטי ברזל.... למרות המיקום הלא אידיאלי של נקודת הלינה, מאחר והיה מעונן וקריר, לא היתה לנו בעיה בבוקר ולא היה חם בלילה.
בבוקר היום השלישי יצאתי לבאר שבע לתקן את האגזוז יחד עם ערן שהביא אותי ללוי אגזוזים, בעל מקצוע נחמד וזריז שסידר לי את התושבות. ומהר מאוד הצטרפנו חזרה לחבורה באזור רמת חובב. המשכנו בנסיעה רציפה והרבה יותר מהירה בשבילים הנוחים לניווט של הדרום. היה קריר מאוד ובנקודות הגבוהות אפילו הפעלתי חימום והילדים לבשו מעילים. את 130 הק"מ של היום הזה גמענו בקלות יחסית והגענו ללינה בנחל פארן בשעת אור מוקדמת יחסית. הלילה היה קריר, אבל העמדנו את הרכבים שוב במעגל וישבנו יחדיו עד שפרשנו לישון.
היום הרביעי והאחרון החל בנסיעה מהירה מאוד בשבילים הפתוחים והמהירים של המדבר. תוך כשעתיים גמענו כ- 40 ק"מ ואפילו הרשנו לעצמנו לעצור לארוחת 10 מפנקת. המשכנו את הנסיעה המהירה בשבילי הדרום היפים והגענו לאילת בשעות אחה"צ המוקדמות.
הגענו לאכסניה והסתדרנו בחדרים- היה מעולה.
אפילו בדרך חזרה כשנסענו מספר רכבים יחד הביתה עצרנו לאכול יחד בכביש הערבה והיה מאוד נחמד.
כשהתחלתי לחשוב על מסע חוצה ישראל, החשיבה הראשונית היתה: זה הולך להיות קשה. בתור בוגר שני המסעות הקודמים (זה המסע השלישי שלי) ידעתי בדיוק לתוך מה אני הולך, ואני חייב להגיד שלולא ההבטחה שלי לאביב (בני הבכור למי שלא מכיר) כשהיה מאושפז בבית החולים (הוא פרש לאחר היום הראשון בחוצה 2013 ולאחר מכן אושפז) אין מצב שהייתי חושב על זה בכלל.
כמובן שבמחשבה לאחור, לאחר שסיימנו את המסע, אני חש סיפוק אדיר והנאה גדולה מהמסע הזה עם כל החברים היקרים והמיוחדים שיצאו. התודות וההערכה שלכם רק מגדילים את תחושת הסיפוק משום שההנאה שלכם היא גם ההנאה שלי.
אני חייב להגיד שהיום הראשון עבר עלי דיי קשה בגלל הצורך להתמודד עם ההתנהלות הקשה שהציב לנו המסלול ואפילו יצאתי צרוד. קשה להתנהל בסגנון כזה של מסע עם כמות כזו של כלים בצפון. אבל באמצע היום השני המצב התייצב והחלנו להתנהל נכון יותר. זאת גם ההזדמנות להודות לשני המובילים הנוספים מלבדי- רון וערן שעזרו מאוד בניווט ובהתנהלות.
אתם חייבים להבין שלהרים מסע שכזה במועדון כמו שלנו זה לא דבר של מה בכך. עסקנו בתאומים, הזמנות של דברים ומסלולים במשך כחודש וזה לא העיסוק העיקרי שלנו. זה הכל למען המועדון ולמענכם, אנחנו לא מרוויחים מכך דבר פרט להנאה של כולנו. ההנאה, התודות וההערכה שלכם זה מה שגורם לכל זה להמשיך ולקרות.
בהקשר הזה אני רוצה להודות גם לנוני ולנועה על כל העזרה בתכנון ובהתנהלות.
אני מודה לכולכם על ההשתתפות ועל החוויה. זה היה פשוט כיף ותענוג גדול. כיף לטייל אתכם, אתם חבורה של אנשים מיוחדים וייחודיים שפשוט יש על מי לסמוך.
ואני רוצה לציין כאן משהו אחד חשוב: יניב, הבן של נוני הוא נונון. גל, הבן הצעיר של נוני הוא נונון ג'וניור. נונון היה במסע הראשון ב- 2006. נא לדייק בעובדות
תמונות וסרטונים נא להעביר אלי בהקדם. אני רוצה להתחיל לעבוד על הכל.
נתראה במפגשים הבאים.
ליאור.