מערכות המנוע מבצעות בחלקן תנועה מעגלית (מנגנון הארכובה) ובחלקם תנועה קווית (מכלול הבוכנה).
עם התנעת המנוע מסתובבת משאבת השמן , כתוצאה מכך נשאב השמן דרך תעלת היניקה אל מסנן השמן וממנו דרך מעברים פנימיים בבלוק המנוע אל מיסבי גל הארכובה הראשיים ומיסבי הטלטל .
מהירות הגעת השמן לאותם נקודות הינו קריטי . בזמן זה המנוע פועל למעשה ”על יבש“ וללא שימון.
תחברו יחד את אותן מספר השניות הקריטיות בכל התנעת בוקר (לאחר שמרבית השמן הגיע לאגן השמן במהלך הלילה), תכפילו במספר ההתנעות במשך שנה ותקבלו את סה"כ הזמן שהמנוע עבד ללא שימון !
הדבר חמור יותר במנועים גדולים שם משך הזרימה מתארך עקב גודל המנוע והמרחק שהשמן עובר בתעלות , כנ"ל לגבי מנועים עם טורבו .
יצרני הרכב מודעים לתופעה זו ולכן על מנת להקטין את הנזק קיימת השהייה של מספר שניות בהתנעת המנוע . השהייה זו מכוונת כך שבמהלך ניסיון ההתנעה וסיבוב המתנע החשמלי (סטרטר) תספיק משאבת השמן לשאוב את השמן ולהעבירו בתעלות המנוע . כל הפרעה או עיכוב בזמן הגעת השמן למכללי המנוע תגדיל יותר את זמן עבודת המנוע ללא שימון וכמובן תגרום לשחיקה מוגברת.
השהיית זמן התנעת המנוע מתבצעת ע"י יצרני הרכב באופן יזום במערכות הזרקה עם בקרה אלקטרונית בנזין ודיזל .
במנועי דיזל כבדים מגדילים היצרנים את השהיית זמן ההתנעה על מנת לגרום להתחממות דופן הצילינדר ולהימנע מעישון יתר של המנוע במהלך ההתנעה .
עקב כך המסקנה ברורה - חל איסור חמור להאיץ את המנוע לסיבובים גבוהים מיד עם תחילת ההתנעה , יש "להשתדל" להאריך מעט את זמן ההתנעה (במנועי קרבורטור-למי שיש) על מנת להקטין את סיבובי המנוע מחד ועדיין לגרום למשאבת השמן להסתובב ולהעביר את השמן מאידך .
תרשים זרימה מערכת שמן במנוע מודרני עם טורבו:
|